קשר עין – ללמד או ללמד? זו לא השאלה

התנהגות ההתבוננות בפני אנשים היא אחת התגובות האופרנטיות הראשונות והיא מעורבת בהכנת הבמה לכל למידה חברתית עתידית. לא רק שמעורבות חברתית חזותית נחשבת למדד חשוב לקוגניציה חברתית במדעי המוח ההתפתחותיים, אלא ש-כימותה הביא להתקדמות משמעותית בחקר כלי אבחון אוטיזם בקרב תינוקות. ברמה ההתנהגותית, התבוננות בפני אנשים מספקת לנו מידע בנוגע לפונקציה המובחנת ולערך החיזוק של גירויים חברתיים, של אנשים, של מה שהם עושים ומה שהם אומרים. קיימת הסכמה מדעית כללית כי ביסוס חוויות למידה חברתיות מוקדמות ותכופות באמצעות מעורבות חזותית הוא יעד חשוב בתוכניות התערבות לגיל הצעיר, שמטרתן לשנות את מסלול ההתפתחות של הילד ולבסס התנהגות חברתית ומילולית תחת תנאים טבעיים. בשנים האחרונות הועלתה השאלה האם לימוד קשר עין לילדים עם אוטיזם מהווה יעד חשוב ואתי. אטען כי ניתן לענות בצורה הטובה ביותר על שאלה זו על ידי הבנת התנהגות ההתבוננות בעיני אנשים והמשתנים השולטים שלה בהקשר של למידה חברתית. ההרצאה הנוכחית תספק ניתוח של הקונספט של התנהגות המבט המכוונת ליצירת מגע עם העיניים כגורם חיזוק, ודוגמאות וידאו המסבירות כיצד לבסס אותה כהתנהגות מוצעת בשרשרת חברתית מקושרת, ללא שימוש במחזקים חיצוניים לאינטראקציה, בקרב ילדים צעירים עם אוטיזם. The behaviour of looking at people’s faces is one of the first operant responses and is implicated in setting the stage for all future social learning. Not only is visual social engagement considered an important measure of social cognition in developmental neuroscience, but its quantification has produced significant advances in the study of autism diagnostic tools in infants. At the behavioural level, looking at people’s faces provides us with information regarding the discriminative functions and reinforcing value of social stimuli, of people, of what they do and what they say. There is general scientific consensus that the establishment of early and frequent social learning experiences through visual engagement is an important objective in early intervention programmes that aim to alter a child’s developmental trajectory and to establish social and verbal behaviour under naturally occurring contingencies. In recent years, the question of whether teaching eye-contact to children with autism constitutes an important and ethical objective has been raised. I will argue that this question may be best answered by first understanding the behaviour of looking at people’s eyes and its controlling variables in the context of social learning. The current presentation will provide a conceptual analysis of the behaviour of looking to produce contact with the eyes as a reinforcer and video examples on how to establish it as offered behaviour in a social interconnected chain, without the involvement of reinforcers that are extrinsic to the interaction in young children with autism. Learning Objectives: 1. Describe the elements of a social chain 2. Provide a behavioural analysis of the environmental contingencies that shape looking behaviour in childhood development 3. Define eye-contact as a social consequence for looking behaviour