סוגיות בחינוך מיוחד- כרך ג': יחידות 10-7

הספר דן בסוגיות מרכזיות של החינוך המיוחד, תוך התמקדות בליקויים קוגניטיביים, התנהגותיים, רגשיים וחושיים. בספר מוצגות גישות שונות להבנת הלקויות, דרכי אבחון, טיפול ושיקום ומניעה. הספר דן גם בנושאים המשותפים לכל אוכלוסיות החינוך המיוחד: עקרונות עבודה מרכזיים, שירותי עזר והתמודדות המשפחה עם גידולו וחינוכו של ילד עם צרכים מיוחדים. דגש מיוחד מושם על העיון והמעש בתחום זה במדינת ישראל. העין היא אשנב לעולם הסובב אותנו. אדם רואה משתמש בראייתו יותר מאשר בכל חוש אחר. העולם שסביבנו מרעיף עלינו ללא הרף גירויים חזותיים שכמותם גדולה לאין שיעור מכמות הגירויים שמקבלים שאר החושים, שכן גירויים רבים אינם משמיעים קול, אינם מפיצים ריח ואינם זמינים למגע היד. לא ייפלא אפוא שהעין, הקולטת גירויים רבים כל כך, היא איבר מתוחכם מאוד. ייתכן שהשימוש הדומיננטי בראייה גורם לבני־אדם לייחס חשיבות רבה להצגה חזותית של דברים (למשל: אמצעי פרסומת) ולהיות פתוחים פחות לקליטת העולם בחושיהם האחרים לעומת אלה שראייתם לקויה. ובלשונו של ד"ר ברודי, פסיכיאטר שעבד עם אנשים עיוורים וערך ניסויים עצמיים רבים בכיסוי עיניים: אני, למשל, גיליתי, כי מעטים מאוד הם בני־האדם המבינים את עולם המרחבים — עולם שלקולות, של חום, של ריחות, העולם של כל הדברים האלה המשולבים זה בזה, שאת כל אחד מהם לחוד אפשר לתפוס ללא ראייה. התרבות שלנו כה שבויה בדרך החיים החזותית, עד שדומה כי האדם כל כולו עיניים בלבד. (Brodey, 1969) תרבותנו מדגישה מאוד את מראה העיניים, לעתים אף על חשבון יעילות, שימושיות, נוחיות וכדומה. ודאי נתקלתם במבנים שהם אמנם יפים לעין, אך אינם מתחשבים בצורכי המשתמשים בהם. ייתכן שאכלתם ירקות שמראם הושבח אך טעמם נגרע בשל כך. הדגשת היתר של הצד החזותי בתרבותנו מגבירה את הקושי האובייקטיבי הנובע מליקויי ראייה שונים, ובמיוחד את הקושי שתלמידים לקויי ראייה נתקלים בו בבית הספר. במכללות להכשרת מורים ובמוסדות להשכלה גבוהה מציינים את חשיבות השימוש במֵרַב החושים לתהליך הלמידה וההוראה, אך הנטייה הטבעית וההיסחפות אחר התרבות ה"חזותית״ גורמים לכך שרוב אמצעי ההוראה הם חזותיים. החינוך המיוחד ער לקושי הניצב בשל כך בפני תלמידים לקויי ראייה ונערך כדי לסייע להם. שימו לב המונחים "לקויי ראייה" ו"לקויות ראייה" הם מונחים שמובנם זהה, השימוש ביחידה זו יהיה בשניהם.